רק שלא יגיד את המילה הזאת

"אבא תמיד כועס על נדב. בעצם גם אני כועסת עליו, כועסת נורא. למה הוא לא יכול להיות ילד רגיל?"
כך חושבת תמר, גיבורת הסיפור על אחיה נדב, שהוא ילד בעל צרכים מיוחדים, הלומד בכיתה מיוחדת, בבית ספר מיוחד.
הילדים בשכונה מציקים לנדב, קוראים לו בשמות ומנצלים את חולשתו כדי לפגוע בו ולהעליב אותו. תמר מתביישת. לא קל לה להתמודד עם אח כזה בבית, לא קל לה להתמודד גם עם בן השכנים המציק לו, המפיץ עליה ועל משפחתה דברים בכיתה, והיא חוששת שהילדים בכיתה ילעגו לה בגלל אחיה.
תמר הנבונה והרגישה חשה שגם לאבא לא קל רגשית עם נדב. היא יודעת שאבא  איננו גאה בו וזה מרגיז אותה. ברגישותה היא  חווה גם את עלבונה של אמה, כשהילדים בשכונה מציקים לנדב, ופוחדת מפני תגובותיה המוקצנות. תמר גם מזדהה עם אחיה הצעיר, שבגלל נדב איננו מביא אף פעם חברים הביתה.
תמר המחוננת לומדת בחוג לילדים מצטיינים הטכניון, שם היא פוגשת את מיכאל, ילד חכם וסקרן שמבין במדע ובכימיה. ביחד הם מחליטים לנסוע למכון ויצמן ברחובות ולנסות למצוא דרך ´לתקן´ את מוחו של נדב.
´רק שלא יגיד את המילה הזאת´ הוא סיפור מרגש ומטלטל המתאר תהליך התבגרות של ילדה הגדלה כאחות לילד עם צרכים מיוחדים, והחווה את הניכור והלעג בה מתייחסת הסביבה לילד כזה.
הספר מעניק לקורא הזדמנות להבין נקודת מבט, נעלמת בדרך כלל, של אחים במשפחות בהם גדלים ילדים בעלי צרכים מיוחדים.
יעל נאמן ברק, עורכת דין במקצועה, שגדלה בבית עם אח מיוחד, הייתה מורה לילדים בעלי צרכים מיוחדים, ופיתחה תוכניות לימודיות, מנהלת היום את קרן לאוטמן לחינוך, ומקווה שלאחר שתקראו את הספר הזה לעולם לא תגידו את המילה הזאת – מפגר.
את איורי הספר והעטיפה אייר אבי כץ, מאייר ותיק שאייר אין סוף ספרים לבני נוער ולקוראים צעירים, וגם בספר זה מצליח להעביר את קשת הרגשות שחווים הדמויות בסיפור.